גבינת סולוגוני עם טבורוג מתובל - טאפאס גרוזיני מרענן

טאפאס נפלא, מרענן וכיפי על טהרת גבינות. בעיקרון, הסולוגוני בארץ מעט שונה מהגבינה הגרוזינית המקורית מה שמאלץ לשנות את המתכון המקורי - במקור עוטפים את הטבורוג המתובל בדפים דקיקים של הסולוגוני (אותם ניתן לקנות בשווקים בעיקר) ויוצרים מעין קונוסים. כאן הנחתי את הטבורוג על פרוסות קטנות של סולוגוני. בכל אופן, חשוב שהגבינה תהיה טרייה ככל האפשר.

את הטבורוג למתכון הזה (ובכלל) אני מעדיף להכין לבד, זה קל מאוד, פשוט ומהיר והתוצאה היא הרבה יותר איכותית, טעימה ועדינה מהטבורוג המוכן שנמכר בסופרים. אם לא בא לכם להכין לבד, אז תקנו אחד שהוא יבש יחסית. 

פלפלים בתחמיץ מהיר נוסח טביליסי

מתכון משפחתי עתיק שקיבלתי אותו מאימא, שקבלה אותו מסבתא וכך הלאה. המתכון מאוד פשוט להכנה קלה ומהירה - התוצאה מפתיעה, יפה וצבעונית, טעימה מאוד מאוד ואוניברסלית לכל מטרה - כסלט, כתוספת למנה עיקרית, אבל בעיקר כמרכיב בסנדוויץ' - משדרג כל סנדוויץ' למעדן של ממש.

עוגיות אוזניים ארמניות - התה שלכם ישמח לתוספת הזו

כשניגשתי למתכון של עוגיות אלה, נזכרתי בהיסטוריה של העם הארמני ותהיתי, האם כל עם שהיה בסכנת השמדה, יש לו עוגיות אוזניים משלו? מעניין יהיה לחקור את העניין, אבל זה נושא לפוסט אחר ואולי גם בבלוג אחר.

עוגיות האוזניים הארמניות במקור הן עוגיות מטוגנות בשמן עמוק, מזכירות בכך את עוגיות החבורוסט (פזואלוס הרוסי) בצורתן, אך רכות ונימוחות בניגוד לחבורוסט הקריספי. קשה לי לומר מה מקור השם, העוגיות דומות לאוזניים אפילו פחות מאוזני המן שלנו, אבל בעצם מה זה משנה, העיקר שיהיה טעים.

כאמור, העוגיות המקוריות מטוגנות בשמן עמוק ואילו אני החלטתי ללכת על הגרסה היותר בריאה של אפייה. התוצר הסופי הוא טעים מאוד, אך טיפה יבש לטעמי, מה שהופך אותו למלווה מושלם של כוס תה או קפה. אני אישית אוהב אותן פחות מתוקות ומפצה על חוסר המתיקות באבקת סוכר בהגשה. 

נאזוקי גרוזיני נוסח קאחתי - לחמניות מתוקות במילוי בצל

אני ממשיך עם המתכונים הגרוזינים והיום זה שוב קינוח מסורתי, כפרי הפעם, מאזור קאחתי שבמזרח גרוזיה. זהו אזור ציורי וירוק, משופע בכרמים ויקבים ותרבות הכנסת אורחים מדהימה. המטבח המקומי מאופיין בפשטות ושימוש בחומרי גלם מקומיים וטריים. 

נאזוקי זה בעצם לחמניות פשוטות יחסית, מתוקות בדרך כלל, עם מילוי על בסיס חמאה וסוכר. מאוד נפוצות בכל האזור של גרוזיה וארמניה, כאשר לכל אזור יש את המאפיינים שלו בהכנת הנאזוקי. 

הנאזוקי הקאחתי הוא ייחודי מאוד משום שהמילוי שונה מכל הווריאציות האחרות ויש לו טעם מאוד ייחודי ומודגש של בצל. הבצק הוא פשוט ביותר, בעצם זה בצק של הלחם הגרוזיני - הלוואשי. לכפריים אין זמן וצורך להשקיע במתכונים מסובכים והכנות מקדימות מרובות, העבודה בכרמים מצריכה המון זמן וכוח, כך שהאוכל חייב להיות פשוט, מהיר הכנה ומשביע. אך בכל זאת, הנפש חפצה למשהו מתוק. לכן בבוקר, כשמכינים את הבצק ללחם, לוקחים חלק ממנו ומכינים ממנו לחמניות מתוקות וחמודות.

קציצות עוף וקישואים או לביבות קישואים ועוף - תלוי איך מסתכלים

לפעמים קורה שאני קונה דברים בלי לתכנן מראש להכין מהם משהו מסוים. כך היה הפעם, עשיתי קניות בחנות ירקות ופגשתי קישואים יפיפיים, לא יכולתי סתם לעבור על פניהם, ולמרות שאני לא מרבה להשתמש בירק הזה, לא עמדתי בפיתוי וקניתי כמה. מפה לשם, החלטתי להכין קציצות עוף עם קישואים, אבל כאלה שעשויות ברובן מקישואים, ממש על גבול הלביבות. יצא מאוד ארומטי, נימוח וטעים. תענוג

קדה - מאפה גרוזיני מתוק

המטבח הגרוזיני הוא אחד האהובים עליי. כיליד גרוזיה, אני מאוד מחובר לאוכל הזה, עבורי הוא ממש טעם הילדות ואני אקדיש לא מעט פוסטים למאכלים גרוזיניים. מטבח מגוון, עשיר, עם שימוש בסוגי בשרים, ירקות, בצקים, תבלינים ייחודיים, אגוזים ושילובים נהדרים שלהם. מבחר הירקות ועשבי תיבול העשיר והשימוש המגוון בו הופכים את המטבח הזה מאוד מתאים לטרנד הבריאותי של ימינו. לא בכדי אחת המסעדות הטבעוניות הראשונות בתל אביב היא ננוצ'קה - מסעדה גרוזינית מצוינת. אבל בניגוד לטרנד, אני רוצה להתחיל דווקא במשהו פחות בריאותי, אפילו ההיפך הוא הנכון. מדובר בקינוח קלאסי, מאפה עתיר קלוריות ונוטף שמן, אבל בינינו, כולם יודעים שככה זה טעים יותר, לא? מדי פעם ניתן ואף מומלץ להרשות לעצמינו איזה פינוק משמין. אז נעבור למתכון של קדה (או קאדה)

פרעצל אמיתי

פרעצל הוא בייגלה שמגיע מאזור בוואריה שבדרום גרמניה. מה שמאפיין אותו הוא צבע חום-דבש עמוק ויפה וקרום קשה וקריספי. אה, והוא גם מעולה עם בירה. ובירה, כידוע זה מקור לכל הדברים הטובים - איש הבירה של ישראל, גדי דבירי פרסם בפייסבוק תמונות של פרעצלים שהכין וזה הדיר שינה מעיניי, קיבלתי תשוקה עזה להכין אותם גם. עשיתי קצת שיעורי בית, חקרתי, פניתי למקורות הגרמניים וגם המקומיים, בדמותו של איש הלחם של ישראל, ברי יוגב, שהמתכון שלו הוא המוצלח ביותר לדעתי. הוא קל, פשוט וטעים להפליא.

מוסקה עם בשמל תירס - כל כך טעים שלא הספקתי לצלם אפילו

אני מאוד אוהב מוסקה, היא מרשימה מאוד להגשה, משביעה, קלה יחסית להכנה וטעימה בטירוף. את המוסקה אני אישית מעדיף בגרסה היוונית, הלא כשרה שלה. הבשמל משתלב נהדר עם הטעמים ותורם המון למנה. אז סליחה מראש מכל שומרי הכשרות. בדרך כלל הכנתי את המוסקה עם בשמל קלאסי, במקרה הזה התחשק לי לגוון וחשבתי מה יהיה אם אכין בשמל לא על בסיס קמח לבן אלא קמח תירס. התוצאה מפתיעה ומצוינת. זה כבר לא ממש בשמל אלא יותר לכיוון פולנטה, רכה, נימוחה וארומטית. 

טארט נורמנדי - על טהרת התפוחים (Normandy Apple Pie)

לפעמים ההשראה למתכון יכולה לבוא ממקום בלתי צפוי, כך ראיתי בשבוע שעבר סרט צרפתי מקסים "למה זה מגיע לי" (אגב מומלץ ביותר) ואחד הגיבורים הכין את הטארט. התעניינתי, חקרתי, קראתי והנה התוצאה.

חבל הנורמנדי השתבח בתפוחי העץ שלו, מיהם מכינים קינוחים נהדרים, סיידרים משובחים וגולת הכותרת היא ללא ספק תזקיק התפוחים קלבדוס, ברנדי איכותי עם היסטוריה ומסורת עשירים. אז אין פלא שדווקא באיזור זה נולד המתכון שמשלב בצורה מופלאה בין התפוחים לקלבדוס.

יש אינספור מתכונים ווריאציות לטארט זה, אני אישית מאוד אוהב את המובא כאן

כבד קצוץ (געהאקטע לעבער). כי אוכל אשכנזי זה לא מילה גסה

אני לא מבין בדיוק מה הסיבות לכך שהמטבח האשכנזי ידוע לשמצה בקרב המון ישראלים. אוקיי, אני מסכים שיש בו כמה מאכלים שנראים, איך נאמר, מוזר. אבל גם במאכלים שנראים הזויים ביותר, אפשר לשנות טיפה את הרכב החומרים ולהתאים לטעמכם. באמת שלא חייבים לדחוף סוכר לכל מקום ולא באמת חייבים לאהוב צימעס או רגל קרושה, אבל יש כמה מתכונים נהדרים שיכולים לקלוע לכל חך.

אבל אם כבר אוכל אשכנזי, אז מלא שומן, כולסטרול, פלפל שחור והמון המון טעם עשיר. געהאקטע לעבער, כך הוא נקרא ביידיש. מוגש קר, כמנת פתיחה נהדרת ופותחת תאבון, כשהוא מרוח על פרוסת לחם שיפון או קרקר.